ח'ורי ואח' נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לצדדים בתאונה בה היו מעורבים רכבו של התובע ואוטובוס של הנתבעת 1, שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 (להלן:"הנתבע").

התאונה אירעה ביום 5.5.13 בשעה 18:00 לערך בשפרעם.

לטענת התובע, בעת שנהג ברכבו עם משפחתו, התחמם לפתע הרכב, ולפיכך הוא נאלץ לעצור בצד הכביש. לטענתו, חנה במקום חניה מוסדר (הנתבעים אינם מכחישים זאת). בכתב התביעה, טען התובע כי החל לפתוח את דלת הרכב כדי לצאת ממנו, כשלפתע הגיע האוטובוס, עלה על אי התנועה, ופגע ברכב התובע מצדו השמאלי.

לטענת הנתבעים, אירעה התאונה בשל רשלנותו הבלעדית של התובע, אשר פתח את דלת הרכב כדי לצאת ממנו, מבלי שווידא שהדרך פנויה, בניגוד לתקנה 80א' לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, הקובעת כי אין לפתוח דלת לכיוון הכביש, אלא אם אין הדבר מהווה סיכון למשתמשים בדרך. לטענתם, הנתבע לא יכול היה לצפות את התנהגותו של התובע, ולפיכך התאונה מבחינתו היתה בלתי נמנעת.

בעדותו, טען התובע כי בשל התחממות הרכב עמד בצד ימין של הכביש, הסתכל אחורה, וראה את האוטובוס רחוק, פתח את דלת הרכב והניח רגל על הרצפה, אז הגיח האוטובוס ועלה על אי התנועה ומשך את כל הרכב.

הטענה לפיה הספיק להניח את רגלו על הכביש לא נטענה בכתב התביעה, שם נטען דווקא כי התובע רק "החל לפתוח את דלת הרכב כדי לצאת ממנו". מדובר בשינוי גרסה, שיש בו להעיד על חוסר מהימנות.

לטענת התובע, עלה הנתבע עם האוטובוס על אי התנועה משום שראה את רכבו עם הדלת פתוחה, וידע שהנתיב אינו רחב דיו לאפשר לו לעבור אלא אם יעלה על אי התנועה.

העד מטעמו של התובע, מטאנס שהאב, העיד כי הוא מתגורר בסמוך למקום התאונה, וראה אותה בעת התרחשותה. מטאנס העיד כי אינו מכיר את התובע.

בעדותו, סיפר כי התובע פתח את דלת רכבו, והניח רגל על הכביש, כאשר האוטובוס לפתע פגע בו, ולאחר הפגיעה עלה על אי התנועה. כשנשאל על ידי התובע שנית, השיב כי האוטובוס עלה על אי התנועה עוד טרם הפגיעה ברכבו של התובע.

עדותו של העד אינה מהימנה בעיני. עולה ממנה בבירור כי ניסה לרצות את התובע. לא מתקבל על דעתי שהעד שם ליבו לכך שהתובע הספיק להניח את רגלו על הכביש, ומכאן אני מסיקה כי שמע זאת מהתובע עצמו, ולא תיאר את אשר ראה.

בנוסף, כאמור, שינה את גרסתו לעניין מועד עליית האוטובוס על אי התנועה.

הנתבע העיד, כי נסע במהירות איטית מאוד, כשלפתע שמע פגיעה בצד האוטובוס. הנתבעים הציגו כראיה מטעמם תדפיס מתוך מערכת ה-GPS של האוטובוס, המדגים את מהירות הנסיעה של האוטובוס שניות לפני התאונה, וממנו עולה כי מהירות האוטובוס לא עלתה על 25 קמ"ש, בניגוד לטענת התובע.

עוד העיד הנתבע, כי לא יכול היה לעלות על אי התנועה, משום שנהג ברכב בעל מרכב נמוך.

התובע העיד, כי לפני שפתח את הדלת הסתכל במראה, וראה את האוטובוס רחוק מאחור.

הטענה אינה מתיישבת עם נתוני המהירות שהציגו הנתבעים, ואף אינה מתקבלת על הדעת, שכן בשביל לעבור מרחק גדול במספר שניות היה על הנתבע לנסוע במהירות גבוהה מן המותר, בעוד ששני הצדדים הסכימו כי במועד התאונה היה יום חג, וברחוב הראשי בשפרעם היתה תנועה כבדה שחייבה נסיעה במהירות איטית.

גרסת התובע אף אינה מתיישבת עם אופי הפגיעות בכלי הרכב. מעיון בתמונות של שני כלי הרכב, עולה כי מיקומי הפגיעות מתיישבים יותר עם גרסת הנתבע.

הפגיעה ברכבו של התובע הינה פגיעת מעיכה קשה בקצה הדלת השמאלית.

במהלך שמיעת עדותו, הציג בפני הנתבע את סרטון הווידאו שצילם באמצעות הטלפון הנייד מיד לאחר התאונה, ובו ניתן לראות שהפגיעה מתחילה בדופן הימנית של האוטובוס, אחרי דלת הכניסה. כך עולה גם מהתמונות המופיעות בדו"ח השמאי שצורף לכתבי הטענות של הנתבעים. מדו"ח השמאי עולה כי הפגיעה בדופן הימנית היתה הפגיעה היחידה באוטובוס.

כאשר התבקש התובע ליתן הסבר לכך שהאוטובוס לא נפגע בחזית או בדלת, השיב שאין ראיה לכך שהאוטובוס המצולם בחוות הדעת מטעם הנתבעים הוא האוטובוס המעורב בתאונה, ואף טען שהנתבעים מעלימים את השבר שנגרם בדלת האוטובוס משום שהם מבינים שהדבר מעיד על אחריות הנתבע לתאונה.